<h1>ספר החינוך מצוה תס"ז</h1>
<h2>דף כז:</h2>
שלא להתגודד גופינו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, ועל זה נאמר [דברים י"ד] לא תתגודדו, ונפל לאו זה במלה אחרת, שנאמר [ויקרא י"ט] ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגומר, ובמסכת יבמות אמרו זכרונם לברכה [י"ג ע"ב] לא תתגודדו לא תעשו חבורה, ושם נאמר עוד לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה, ושם נאמר עוד לא תתגודדו על מת, ובמסכת מכות אמרו זכרונם לברכה [כ"א ע"א] ששריטה וגדידה דבר אחד הוא, ושם נאמר שהשורט על המת בין ביד בין בכלי חייב, ועל עבודה זרה בכלי חייב וביד פטור, שכן היה מנהגם להתגודד לפני עבודה זרה בכלי, וכענין שכתוב [מלכים א' י"ח] ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים. ומכל מקום לפי הנראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה [מכות כ' ע"ב] שאין חיוב הלאו רק במתגודד על מת או על עבודה זרה, אבל המתגודד בלא טענה או מתוך כעס על ביתו שנפל או ספינתו שטבעה אף על פי שהוא דבר נמאס ביותר ומכוער ואסור אין חיוב הלאו על זה. משרשי המצוה כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה, וכענין שכתבתי בלאו דהקפת הראש בסדר קדושים תהיו לא תעשה ל"א בסימן רנ"ה [מצוה רנ"א], ונמנענו מן הגדידה על מת כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל רק על ענין שציונו בה להצטער בו, ומן הטעם שכתבתי בסדר אמור אל הכהנים במצוה ראשונה [מצוה רס"ד], אבל שנשחית גופנו ונקלקל עצמינו כשוטים לא טוב לנו ולא דרך חכמים ואנשי בינה, היא מן מעשה המון הנשים הפחותות וחסירי הדעת שלא הבינו דעת במעשה האל ונפלאותיו. והרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה כתב [בפירוש החומש] מיכן סמך לרבותינו זכרונם לברכה באוסרן להתאבל על מת יותר מדאי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות כ' ע"ב] שהשורט על המת חייב על כל שריטה ושריטה מלקות אחת, והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת, והשורט שריטה אחת על חמשה מתים חייב חמש מלקיות, ויתר פרטיה בסוף מסכת מכות. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פי"ב מע"ז הי"ד] כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת, ולשון לא תתגודדו כלומר לא תעשו אגודות אגודות, כלומר שתהיו חלוקין אילו על אילו. ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירין אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינין חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו, והביאו ראייה ממעשה דמסכת חולין שאמרו שם נפקי שיפורי דרב ואסרי, ונפקי שיפורי דשמואל ושרו. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ושרט שריטה אחת בכל מקום שבגופו על מת או לשם עבודה זרה חייב מלקות.
